יצרתי את הפסטיבל כאמור לכבודה  של הראלי כשהיא הייתה בת שתיים עשרה. אמנם לא זכינו לחגוג ולהתחבר יחד בפסטיבל (זה לקח לי זמן עד שאזרתי אומץ לעזוב הכל ולהתמסר למיזם). אך היא הייתה שותפה לדרך וליצירה עוד כשהפסטיבל היה בראשיתי, בגדר חלום.

.הראלי מאוד יצירתית ואומנותית, כבר בילדותה הבחנתי בכישרון ייחודי שהיא ניחנה בו, הבנה לעומק אנשים וניתוח תהליכים. לכן באופן טבעי התייעצתי איתה ודייקתי דרכה את המודל של הפסטיבל 

אחת האהבות הכי גדולות שלה היא צילום. היא צלמת הבית של הפסטיבל מהמחזור הראשון ולמעלה מעשרים פסטיבלים. היא צילמה ונצרה במצלמות שלה, אלפי אימהות ובנות ואין ספור רגעים קסומים של אושר,  אהבה, קרבה, דמעות, צחוקים ושל שמחות קטנות וגדולות,

ובעיקר מנעד חיבורים ברמות אחרות בין אימהות ובנות. 

אנחנו פאוור קאפל,   היא חולקת איתי את רגעי האושר העילאי וה"היי" של הפסטיבלים ויחד חווינו יחד גם את האתגרים הכרוכים בליצור מיזם יש מאין (עבודה סזיפית מאחרי הקלעים (פרסום, שיווק, מכירות ועוד) 

עם השנים כשהפסטיבלים (והראל) גדלו, היא הפכה מנערה לעלמה, לצד הצילום, באופן טבעי היא הייתה חלק מהניהול וההפיקה בפועל של הפסטיבלים.

בשנה שעברה היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, כיום  "בין תארים" 🙂  היא נרשמה לתואר שני בתרפיה באומנות, תחום המשלב בין שתי האהבות שלה פסיכולוגיה ואומנות.  

הראל יצרה ומנחה את פעילות היצירה של הבנות בפסטיבלים. 

בקיצור,  היא לא רק מנהלת התפעול (בלעדיה אני אבודה, המנהלת הכי טובה שיכולתי לבקש, מקצוענית אמיתית),  אלא עמוד התווך של  הפסטיבל. 

אהבת חיי, המחוברת הפרטית שלי